תרגומים, המתבטאים ביכולת להמיר מלל משפה אחת לשפה אחרת, נתפסים לרוב ככלי טכני שנועד פשוט לחבר בין אנשים. עם זאת, כאשר נכנסים לעובי הקורה של חקר התרגום (Translation Studies), מגלים תמונה מורכבת הרבה יותר: לעיתים, תרגום משמש ככלי להדגשת פערים, לעיצוב פוליטיקה, ואפילו לבניית זהות לאומית חדשה.
את הטענה המרתקת הזו מעלה אן בריס (Annie Brisset), פרופסור מקנדה, בעלת דוקטורט בסמיוטיקה ומייסדת בית הספר לתרגום באוניברסיטת מניטובה. בתור אוטוריטה בינלאומית שעבדה גם כמתרגמת רשמית בלשכת מזכירת המדינה הקנדית, המחקרים שלה שופכים אור על "הפוליטיקה של התרגום".
יותר תרגום בעולם, אבל פחות שונות תרבותית?
אחת המסקנות המפתיעות של פרופ' בריס היא שלמרות שהגלובליזציה הגבירה דרמטית את היקף התרגומים בעולם, היא לא בהכרח הגדילה את השונות (Diversity) התרבותית. לטענתה, קיימת היררכיה ברורה של שפות שתופסות את מרב תשומת הלב.
על רקע התאוריה של בריס, קל להבין מדוע רוב רבי המכר בחנויות הספרים בישראל מתורגמים מאנגלית וספרדית, ורק מעטים מתורגמים ממנדרינית, הינדי או ערבית.
לדוגמה, הספר "העיר לא תיפול" ("לן תסקט אלמדינה") של פארס זהרור נחשב ליצירה קנונית בתרבות הערבית, אך מעולם לא תורגם לעברית באופן רשמי. מנגד, בין השנים 1948-1967 כמעט שלא תורגמו יצירות ספרותיות עבריות לערבית. הסיבה לכך, לפי בריס, אינה חוסר עניין של הקוראים, אלא מדרג סוציו-תרבותי סמוי שקובע איזו שפה ואיזו תרבות יקבלו עדיפות.
הבחירה "מה לתרגם" מנציחה לעיתים את ההיררכיה הקיימת במקום לחשוף אותנו לתרבויות חדשות. כשמדובר ביחסים על-לאומיים, חוסר הגיוון הזה יוצר ריחוק במקום חיבור.
לומדים מקוויבק: איך תרגום בונה זהות לאומית?
כדי להבין את כוחו של התרגום, בריס לוקחת אותנו אל חבל קוויבק שבקנדה. קוויבק נוסדה כקולוניה צרפתית, ולאורך מאות שנים ניהלה מאבק לשמר את שפתה, תרבותה והמערכת המשפטית שלה בתוך קנדה דוברת האנגלית.
במחקרה המפורסם על תיאטרון בקוויבק (1968-1988), מדגימה בריס כיצד תרגום לצרפתית – וליתר דיוק, לצרפתית-קוויבקית (Québécois) – שימש ככלי להסתרת "האחר" ולביסוס זהות לאומית עצמאית:
- סינון אידיאולוגי: בשלב הראשון, נבחרו לתרגום רק מחזות זרים שעסקו בנושאים של קולוניזציה ועצמאות, שהתאימו לדימוי העצמי של הקוויבקים.
- לוקליזציה קיצונית: בשלב השני, המחזות לא תורגמו מילולית. המתרגמים שינו דיאלקטים, שמות וטקסטים (למשל במחזה "מקבת'") כדי לבסס קוד לשוני מקומי ונפרד מזה של צרפת האירופאית.
בריס מוכיחה שהתרגום הקוויבקי לא נועד כדי לתווך בין תרבויות, אלא נרתם לטובת צורך אידיאולוגי: יצירת "שפת אם" חדשה וייחודית שתגדיר את האומה.
מה אפשר ללמוד מזה לעולם העסקים והלוקליזציה?
התובנה המרכזית ממחקר התרגום היא ששפה לעולם אינה ניטרלית. תרגום משקף קונפליקטים, זהויות והיררכיות. כאשר חברה מסחרית, סופר או יוצר ניגשים לתרגם תוכן לשוק חדש, הם לא יכולים להסתפק בהמרת מילים במילון (ולוותר על תרגום מכונה פשוט). עליהם להבין את השדה התרבותי שאליו הם נכנסים.
האם התרגום מכבד את המאפיינים המקומיים? האם הוא משתמש בדיאלקט הנכון (כמו ההבדל בין צרפתית של פריז לצרפתית של מונטריאול)? מי שלוקח אחריות על התרגום קובע הלכה למעשה האם הטקסט יקרב את קהל היעד, או ירחיק אותו.
הטקסט שלכם צריך לעבור גבולות תרבותיים?
בתרגו, אנו לא רק מתרגמים מילים, אנו מתרגמים תרבות. שירותי הלוקליזציה והתרגום שלנו מבוצעים על ידי מתרגמים החיים ונושמים את תרבות היעד, ומבטיחים שהמסר שלכם יתקבל בדיוק כפי שהתכוונתם.
