לכתוב את התנ"ך באנגלית

"התרגום המוסמך"

בשנת 1604 שלח ג'יימס ה-1 מלך אנגליה 50 ממלומדי חצר המלכות שלו לתרגם את התנ"ך ואת הברית החדשה מעברית לאנגלית. המלך ראה זאת כמשימה לאומית על רקע מאבקים סדרתיים בין הקתולים לפרוטסטנטים בממלכה, וביקש ליצור גרסה אנגלית אחידה ויחידה, שתקבל חותמת רשמית מלכותית ותהא מוסכמת על שני הזרמים המתגוששים של הנצרות. תוך היעזרות בתרגומים קאנונים ללטינית, יוונית וארמית ובתרגומים קודמים לאנגלית, עמלו חכמי המלך במרץ במשך שבע שנים, עד שבשנת 1611 הגישו לו את כתבי הקודש בשפה האנגלית, עם שמו המתנוסס על הכריכה באותיות זהב. תוכניתו של המלך עמדה בהצלחה במבחן ההיסטוריה וגם היום, 400 שנים מאוחר יותר, נחשב תרגום המלך ג'יימס כ"תרגום המוסמך" לשפה האנגלית (the Authorized Version).

איך מתרגמים את אלוהים?

אם שואלים את המלך ג'יימס, בצמידות מקסימאלית לגרסת המקור. המלך נתן הוראה לתרגם את הכתבים ככתבם וכלשונם ככל שהדבר מתאפשר. הדבקות הלשונית גבתה מחיר מבחינת בהירות הכתוב, ולא תמיד היו הדברים ברורים לעין שלא יכולה הייתה לקרוא במקביל גם לטינית, אך לצד זאת יצרה מטבעות לשון שהפכו נכסי צאן ברזל בשפה האנגלית.

בספר איוב למשל, מופיע הביטוי "יצא בעור שיניו" (בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי), בו מתאר איוב איך כל עור גופו התכסה שחין, למעט עור שיניו- החניכיים שלו. תרגום צמוד של הפסוק יצר את הביטוי I am escaped with the skin of my teeth שהפך שגור בשפה האנגלית. דוגמה נוספת נמצאת בספר בראשית, בו מופיע הביטוי "מצא חן בעיניו" (וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה) שאנו מורגלים בו בעברית, אך מקבילה אנגלית לא הייתה לו. הפסוק הוליד את הביטוי found grace in the eyes of [the Lord].

"[ארץ] זבת חלב ודבש" המופיעה בספר דברים הפכה ל- [the land] flowing with milk and honey, יום הכיפורים הניב אתatonement (משורש המילה atone שמשמעה לכפר), "השומר אחי אנוכי" מסיפור קין והבל היה ל-my brother's keeper, ובספר "ויקרא", בו מורה אלוהים למשה להקריב לעולה שעיר אחד ולשלח שעיר אחר לעזאזל ("וְהַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד-חַי […] לְשַׁלַּח אֹתוֹ הַמִּדְבָּרָה."), השעיר שנשלח לעזאזל הפך באנגלית ל- scapegoat – שהוא מילולית, תיש שהצליח לברוח – ומכאן הצורה האנגלית לתיאור מי שהוא "שעיר לעזאזל". היינו מנחשים אולי שהעברית חטפה ביטויים אלה מהאנגלית, אבל ההפך הוא הנכון.

על הדוגמא המפורסמת ביותר לתרגום מילולי-מידי, עם זאת, חתום הקדוש הירונימוס, אשר תרגם את התנ"ך מעברית ללטינית קצת קודם, במאה ה-4 לספירה. בספר שמות מסופר על משה רבנו אשר בדברו עם אלוהים "לא ידע כי קרן עור פניו". כשהירונימוס תרגם את הפסוק, הפך עור פניו הזוהר של משה לשתי קרניים שצמחו לו באמצע מצחו. הטעות התגלגלה כמו כדור שלג אל הרנסאנס האיטלקי, אז פיסל מיכלאנג'לו את משה עם שתי קרניים ממש באמצע המצח.

התנ"ך המרושע והתנ"ך הקניבאלי

מספר מהדורות לתנ"ך המלך ג'יימס זכו לתהילת עולם, דווקא בשל טעויות שנפלו בהם. הידועה שבהן זכתה לכינויים מפוקפקים כמו "תנ"ך הנואפים", "תנ"ך החוטאים" ו"התנ"ך המרושע", בשל שגיאה סוררת שהפכה אותה למפורסמת. בעת הדפסת הדיבר השביעי בעשרת הדיברות (לא תנאף), נשמטה מהמהדורה המילה "לא" והפכה את פעולת הניאוף ללא פחות מצו אלוהי ("Thou shalt commit adultery"). כשהתגלתה הטעות ציווה המלך צ'ארלס לאסוף ולשרוף את כל עותקי המהדורה, אולם מספר קטן של עותקים שרד עד היום ולא מזמן נמכר עותק של המהדורה הפגומה ב-44,000 יורו.

מהדורה אחרת של המלך ג'יימס הכילה שיבוש משעשע אחר. הפסוק מספר דברים: "וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ", הודפס בטעות כ- "and if the latest husband ate her", במקום "and if the latest husband hate her" או בתרגום מילולי: "ואכל אותה האיש האחרון". המהדורה זכתה לכינוי "תנ"ך הקניבאל".

יש גם זווית פמיניסטית

בשונה מהמקור העברי, שאיש לא חולם לשנות בו אתנחתא או גרש, את תרגום התנ"ך לאנגלית ממשיכות רבות מהכנסיות הפרוטסטנטיות בארה"ב לערוך ולתקן כל הזמן. זאת בהתאם לשינויים בשפה האנגלית, למחקרים של כתבי הקודש, ובחלק מהכנסיות – גם לכללי התקינות הפוליטית. ב"גרסה הבינלאומית החדשה של כתבי הקודש", השתדלו המתרגמים להימנע משימוש בגוף שלישי זכר כברירת מחדל לאדם והציעו תחת זאת תרגום ניטראלי מבחינה מגדרית. בתרגום השוויוני תורגמה, למשל, המילה "אחים" ל"אחים ואחיות": "אם יאמר מישהו? אוהב אנוכי את אלוהים' ועם זאת הוא שונא את אחיו, הוא שקרן" אומר יוחנן, תלמידו של ישו, בתרגום הישן של הברית החדשה. התרגום החדש גורס שהמשמעות הנכונה של הפסוק היא "ועם זאת הוא שונא את אחיו או את אחותו." שמו של אלוהים לעומת זאת הוסיף להיות "אבינו" או בכינוי הרמז "הוא". לא צריך להגזים.