על תרגום ספרויות המדע הבדיוני והפנטזיה

 המדע הבדיוני ועולם הפנטזיה קנו לעצמם מקום של כבוד בארון הספרים הישראלי כבר לפני שנים רבות. ילידי שנות ה-70 וה-80 בארץ גדלו על ספרי "חולית" של פרנק הרברט, ספריו של אייזק אסימוב, ספרי "האודיסיאה", "רומח הדרקון" ועוד עשרות ספרי מדע בדיוני, שפורסמו בארה"ב ותורגמו להנאתו הצרופה של הקורא הישראלי. הספרים הוצאו לאור בכרכים דקים ויצאו כמעט חדשות לבקרים כדי להשביע את תיאבון המכורים. מספיק לחשוב על סדרת הספרים "שיר של אש וקרח" עליה מבוססת "משחקי הכס" כדי להבין מה גודל פוטנציאל ההתמכרות.

המתרגם ספר אחד של מדע בדיוני – כאילו תרגם עולם ומלואו. אבל באמת.

משימתו של המתרגם מדע בדיוני ופנטזיה היא לא רק לתפוש את רוח הכתיבה וכוונת המחבר, לתרגם הומור ושנינויות באופן משכנע וכדאי שגם מצחיק, להיות קשוב לקונוטציות, מצלולים, משלב השפה, ולרפרנסים הרבים המרימים ראשם בין השורות – כפי שנדרש מכל מתרגם מקצועי, אלא עליו גם להתמודד עם המאפיינים הייחודיים ויוצאי הדופן של הז'אנר, ולתרגם שמות של סייבורגים ואנדרואידים, חלליות וצלחות מעופפות, עולמות זרים ואמצעי לחימה מתוחכמים. המתרגם ספר אחד של מדע בדיוני – כאילו תרגם עולם ומלואו. אבל באמת.

מתרגם המד"ב צריך להבין בתחומים לא ספרותיים בכלל: מדעים וטכנולוגיה, מוטוריקה, חלל, מתמטיקה ופיזיקה, כדי שיוכל לתאר בצורה מוחשית את תנאי החיים בכוכב המדברי "חולית", את ספינות החלל מסוג "דבר גדול וצהוב בצורה בלתי אפשרית" של דאגלס אדאמס או איך עובד "מנוע אי-ההסתברות" שלו, וגם סתם כדי לתאר מסעות בזמן. על המתרגם להבחין בין המדע לבין הבדיון – לזהות מהם היסודות המדעיים האמיתיים עליהם מבוססים הרעיונות של הסופר ומהם הרבדים הבדיוניים שהוא ערם על אלו- ולאחר מכן לבחור האם להותיר את החלקים הבדיוניים כפי שהם או להמציא מילים משלו לתיאורם. לבסוף, עליו להלחים את המדע והבדיון זה לזה לכדי עולם תוכן אחיד וקל לקריאה בעברית. ואם עדין לא שוכנעתם שמדובר בעבודת נמלים רצינית ביותר, יש את עניין המצאת השפות. ג'.ר.ר טולקין, אשר היה בלשן לצד היותו מחבר סדרת הפנטזיה "שר הטבעות", המציא תריסר שפות עבור הספרים ופיתח משמעותית את שתי השפות האלפיות, קווניה ושפת הבת שלה – סינדרין, המבוססות על פינית וולשית בהתאמה. וכמוהו גם ג'ורג' ר.ר. מרטין שהמציא את שפת הדותרקים, את השפה הוואלראינית העתיקה והמדוברת עבור "שיר של אש וקרח" (את השפות עצמן כפי שאתם מכירים מהסדרה המציא הבלשן דייויד ג. פיטרסון). האתגר שניצב מול המתרגמים עבור שפות מומצאות הוא לנסות ולחקות את הדיאלקטים והמשלבים בצורה משכנעת אל עברית קריאה וקולחת.

עלפים, אלפים ובני לילית

"שר הטבעות" מזכיר "סיכון מקצועי" נוסף שלוקח על עצמו מתרגם המד"ב, והוא נוכחותה של קהילת מעריצים אדוקה ומהודקת, ערה ושוקקת החיים של מד"ב בארץ, אשר מעורבת גם בסוגיית תרגום הספרים לעברית, ואינה בושה מלומר את דעתה כשתרגום כלשהו אינו כוס התה שלה. אחד המקרים הקיצוניים לעניין זה נסוב סביב עריכת הטרילוגיה "שר הטבעות" של ג'.ר.ר טולקין על ידי ד"ר עמנואל לוטם בשנת 1998, מקרה שזכה לכינוי "פולמוס התרגומים" בפורומים ברשת. ד"ר לוטם ערך את תרגומה של רות לבנית, אשר הגישה את שר הטבעות לראשונה לקהל הישראלי בשנת 1979, בתרגום אהוב שהפך יקר ערך ונוסטלגי עבור הקוראים. עריכתו של ד"ר לוטם שינתה רבים ממונחי הסיפור והציתה מהומה רבתי בקהילת טולקין בישראל.

עיקר הביקורת התמקד בשינוי שמות היצורים הקסומים, שהם מעמודי התווך של אהבת הקהל. כך שונו ההוביטים שנקראו בפי לבנית "בני המחצית", ל"זוטונים" בתרגומו של לוטם, והאלפים, בני האלמוות היפים והחכמים שלבנית קראה "בני לילית" – ל"עלפים". לבנית תפשה בתרגומה את המצלול והקונוטציה של האלפים, את סוד קסמם ומסתוריותם, אולם לוטם, אשר היה רגיש להקשר הבעייתי בין בני הלילית לבין לילית, אם השדים במיתולוגיה היהודית, העדיף להיצמד למשמעות ולא לצליל. פירוש השורש עלף בעברית הוא "לכסות", והדבר הולם את אופיים הנשגב והעלום של האלפים. היה זה שינוי אמיץ, שכן הוא שלח ידו בתיאורם של אחד העמים האהובים והחשובים בסיפור, באופן ששינה את מטענו התרבותי ובמידת מה גם את האופן שבו דמיין אותו הקורא. הדבר גרר אינספור ויכוחים והתפלמסויות רשת בין חברי הקהילה.

דוגמה נוספת ניתן למצוא בתרגום מאנגלית לעברית שנעשה ל"הוביט" של אותו טולקין. שלושה מתרגמים שונים ביצעו תרגום לספר ובעוד ששלושתם תרגמו את אותו העולם, שלושתם יצרו עולם שונה לחלוטין. כך למשל את התרגום ל- Arkenstone (אבן ההר) הטייסים בחרו להשאיר כפי שנשמעה במקור – "ארקנסטון", ואילו השניים הנוספים בחרו לתרגם אותה כ:"אבן החושן" ו- "אבן הנזר".

בספרי המדע הבדיוני והפנטסיה מומצאים עולמות, ולכן השפה מעולמנו הרגיל להחריד חייבת לעבור דרך מסננת פנטסטית כלשהי. כדי להבין את העולם שיצר המחבר, אנחנו תלויים לגמרי בחסדי המתרגם, שצריך בעצם לתרגם את העולם ולא רק את הספר.